מהרגע שאנחנו מתחתנות, יש איזה ציפיה שתמיד נשדר ונהיה בסטטוס של: "הכול מושלם".
הבעל, הילדים, הבית, החגים, התמונות היפות באינסטגרם.
אבל בתוך הקירות — לא תמיד כזה זוהר.
נשים רבות נמצאות בתחושת בדידות בתוך חיי הנישואין או הזוגיות, למרות שלכאורה הכל נראה מדהים כלפי חוץ.
הרגש סוער בפנים,
היא יושבת איתו על הספה, והוא שם. פיזית.
אבל היא מרגישה לבד.
והכי כואב?
אף אחת כמעט לא מדברת על זה. מה שמוביל לתחושת בדידות ואשמה עוד יותר גדולה.
״מה, אני היחידה שמרגישה ככה?״
אז החלטנו לפתוח את זה כאן.
כי הגיע הזמן.
ביחד, אבל כל אחת עם הסלולרי שלו
הם יושבים באותו חדר, אבל כל אחד מול המסך שלו.
אין דיבור, אין חיבור.
ואם יש — זה רק על הילדים או חשבון החשמל.
היא צמאה לשיחה אמיתית. להרגיש שהוא רואה אותה.
והוא… פשוט שם, לא באמת איתה. לפעמים, גם היא לא באמת איתו.
כשהיא מרגישה שהיא צריכה לנהל את הזוגיות לבד
היא אחראית לבד על הדייטים (אם יש), על החגים, על הזיכרון לאירועים חשובים.
ואם בכלל יש זמן לצאת לאיזה זמן זוגי, היא מזמינה את הבייביסיטר, את המקום במסעדה ובמקרים מסויימים גם בוחרת לו מה ללבוש.
היא מתכננת, יוזמת, והוא זורם עם הכל.
וכשהיא לא יוזמת? אין כלום.
כשהוא לא באמת מתעניין בתחושות שלה
כל ניסיון שלה לדבר על הרגשות שלה נגמר ב"הגזמת", "מה את רוצה ממני", ״שוב פעם את מתקרבנת״, או הלצה מביכה.
לא פעם היא שומעת את המשפט:
"את עושה סיפור מכל דבר".
והיא? מתחילה לשתוק.
עדיף לשתוק ולספוג מאשר לריב על דברים איזוטריים לכאורה.
העומס המנטלי שהיא סוחבת לבד
רשימות הקניות, החוגים של הילדים, מתנות לימי הולדת — הכל עליה: מי צריך ללבוש מחר חולצה לבנה, למי יש בית מארח, לשלם לחוגים, לשלם השאלת ספרים, לרשום לקייטנות.
זה לא כי הוא רע. פשוט כי ככה התרגלו.
והיא מותשת.
לא מהעשייה, מהעומס בראש.
כשהיא מרגישה שהוא עוד ילד בבית
לפעמים זה מרגיש שהוא עוד מטלה. עוד אחד שצריך להזכיר לו מה לקנות, לעשות לו רשימות, לבקש שיסדר וינקה, להרים אחריו את הבגדים לכביסה, לשלם את החשבונות…
והיא?
במקום להרגיש אהובה, מרגישה כמו אמא שלו.
ואי אפשר להיות נמשכת לגבר שאת מגדלת.
כשהיא מתחילה לחשוב שהיא הבעיה
כשהבדידות נמשכת, היא מתחילה לשאול את עצמה:
"אולי אני דפוקה?!״, ״אולי אני באמת כבדה? אולי אני לא מושכת? אולי אני לא מספיק טובה?"
השתיקה שלו הופכת למראה מעוותת שהיא משתקפת בה.
תחושת הלקחנות – שהוא לוקח אותה כמובן מאליו
היא משקיעה. בבית, בילדים, בזוגיות.
והוא?
מצפה שזה מובן מאליו.
בלי מחמאה, בלי תודה.
ואחרי תקופה, אפילו בלי לשים לב — היא מפסיקה להשקיע.
בדידות ברגעים שאמורים להיות הכי קרובים
אמנם חולקים בית וילדים, אבל כל אחד חי את החיים שלו,
הבחיד הוא רק באירועים משפחתיים, חגים, ימי הולדת, חופשות. אבל גם זה לא באמת מרגיש נכון.
במקום להרגיש יחד — היא מרגישה עוד יותר לבד.
כשהציפייה לקרבה הכי גדולה, והבדידות הכי בולטת.
רק רציתי להגיד לך, שאת לא באמת לבד!
בדידות בנישואין קיימת, גם בזוגיות שנראית מבחוץ כמו חלום.
ואת לא לבד בזה.
כשאנחנו מציפות נושאים כאלה מול חברות, ואנשים אנחנו מגלים שאצל הרבה התחושות הן זהות.
ואין סיבה שנרגיש רע לגבי הרגשות הלגיטימיים שלנו.
Her Balance כאן בשביל לשבור את השתיקה.
לדבר על האמת.
ולחזור לחיים עם יותר חיבור, תשוקה, ומקום אמיתי לעצמך.
אם את מרגישה כבר יותר טוב אחרי ש״דיברנו״ כאן היום, אנחנו שמחות!
מוזמנת להכנס לכאן > ולקרוא על העצות שעבדו לנו, טיפים אמיתיים למה לעשות כשאת נשואה אבל בודדה.
