מאת: נועה רום

מבוא

בשנים האחרונות, מתחת לרדאר של השיח הציבורי, מתחוללת תופעה מרתקת: נשים חילוניות, רווקות ונשואות כאחד, בוחרות לאמץ חלקים ממסורת היהדות שנחשבו עד לאחרונה כמיועדים רק לשומרות מצוות הדוקות. אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא שמירת נידה – פרקטיקה הלכתית שמחייבת הפסקה מוחלטת של מגע פיזי בין בני זוג בתקופת הווסת ועד טבילה במקווה.

מה גורם לנשים חילוניות, שמעולם לא הקפידו על אורח חיים דתי, להתחיל לשמור נידה? האם מדובר ברוחניות חדשה, בהעצמה נשית, בתשובה רגשית או אולי דווקא ברצון לשפר את חיי האהבה? בכתבה זו נצלול לעומק המשמעות ההיסטורית, הדתית, הרגשית והחברתית של המנהג ונקשיב לסיפורים האישיים שמאחורי הבחירה הלא-שגרתית הזו.

מהי נידה? רקע הלכתי ותרבותי

שמירת נידה היא הלכה יהודית עתיקת יומין, שמקורה בתורה שבכתב (ויקרא פרק ט"ו) ונידונה בהרחבה בתלמוד ובספרות ההלכה לדורותיה. לפי ההלכה, אישה נחשבת ל"נידה" בזמן הווסת שלה, ואסור לה ולבעלה להימצא במגע פיזי מכל סוג שהוא עד שתסיים את דימום הווסת, תספור שבעה ימים נקיים ותטבול במקווה.

למרות שמבחינה דתית הטעמים להלכה זו נעוצים בטהרה, בקדושה ובאיסור מגע בזמן טומאה, נוצרו עם השנים גם הסברים פסיכולוגיים, רומנטיים וחברתיים למנהג. כמו רבים מהמנהגים הדתיים, נידה נתפסה בעיניים חילוניות לא פעם כפרקטיקה מדירה, שמרנית ומיושנת, אך כיום המבט עליה מתרכך ומתחדש.

גל חדש של שומרות נידה חילוניות

הגל הנוכחי של שומרות נידה החילוניות מגיע לאו דווקא ממקום של חזרה בתשובה. נשים רבות מדווחות שהתחילו לשמור נידה בעקבות חיפוש אישי אחר משמעות, תקשורת זוגית אחרת, חידוש התשוקה או אפילו בעקבות המלצה בטיפול זוגי.

כך לדוגמה, יעל, אשת שיווק מתל אביב, בת 38, מספרת: "לא רציתי להיות דתייה, אבל אחרי משבר זוגי חמור, מטפלת המליצה לנסות שמירת נידה כדרך לבנות גבולות בריאים במערכת היחסים. לא האמנתי כמה זה השפיע לטובה על האינטימיות שלנו."

הדס, בת 36 מחיפה, נשואה לבחור דתי-לאומי, החלה לשמור נידה כחלק מהתאמה זוגית: "כשהכרנו לא היה לי מושג מה זה נידה. חשבתי שזה יכביד על הקשר, אבל להפתעתי, זה דווקא חיזק אותנו. היום אני מרגישה שזה הפך אותי לרגישה יותר לגוף שלי, וגם יש לנו זמן שהוא רק 'שלנו' מחדש בכל חודש."

הפן הרגשי והזוגי – מנוחה, כמיהה והתחדשות

אחת הטענות המרכזיות שחוזרות בעדויות של שומרות נידה חילוניות היא שבאופן מפתיע, ההפסקה המוחלטת מהמגע הגופני יוצרת געגוע בריא ומחדשת את התשוקה. עבור זוגות שחווים שגרה זוגית ממושכת, המנגנון ההלכתי הזה מתפקד כמו מנגנון טבעי של reset רגשי ומיני.

עוד היבט מעניין הוא תחושת השליטה והבחירה שמקבלות הנשים. בניגוד לדימוי הדתי שמציג את הנידה כהכתבה חיצונית לגוף האישה, רבות מהנשים טוענות שהן דווקא מרגישות שיש להן שליטה גדולה יותר על גופן, רגשותיהן וגבולותיהן.

נשים חילוניות, מקווה וטהרה – חוויה אישית ורוחנית

חוויית הטבילה במקווה, שהייתה מזוהה בעבר עם קהילות דתיות ושמרניות, מקבלת כיום משמעות חדשה. נשים מדווחות על רגע של שקט פנימי, טקס אישי, ניקיון רגשי ואפילו חיבור למשהו עתיק ואימהי.

קרן, עיתונאית ממרכז הארץ, מתארת את הטבילה כ"הפתעה מוחלטת": "ציפיתי שזה יהיה מוזר או אפילו דוחה, אבל היה בזה משהו עוצמתי. הרגשתי שאני נכנסת למים כאישה אחת ויוצאת אחרת."

רוני, רופאה צעירה מירושלים, מספרת שהיא התחילה לשמור נידה מתוך סקרנות: "זה התחיל כניסוי זוגי, לא האמנתי שאמשיך עם זה. אבל משהו במקווה – בשקט, בחושך, בתחושת החידוש – תפס אותי. זה הפך לחלק מהשגרה שלי."

פמיניזם ונידה – סתירה או העצמה?

שאלת הקשר בין שמירת נידה לבין פמיניזם מעוררת מחלוקת. יש מי שיטענו שמדובר בפרקטיקה שנולדה מתוך שליטה גברית בגוף האישה ולכן יש לדחות אותה, אך אחרות טוענות שהבחירה לשמור נידה ממקום חופשי, מודע ולא כפוי, היא אקט פמיניסטי מובהק.

בנוסף, עצם קיום הגבול וההפרדה בין הזמן ה"אסור" ל"מותר" יוצר שיח זוגי שונה, מאפשר לנשים מרחב משלהן בזמן הווסת – זמן שנתפס בעבר כ"מלוכלך" או לא מדובר.

סטטיסטיקה ועדויות נוספות

לפי נתוני סקר שערכה עמותת "עתים" בשנת 2023 בקרב מדגם מייצג של נשים יהודיות בישראל, כ-14% מהנשים החילוניות שהשתתפו דיווחו כי שמרו או ניסו לשמור נידה לפחות פעם אחת. מביניהן, כ-38% המשיכו לשמור נידה לאורך זמן, ואילו היתר ניסו לתקופה מסוימת וחזרו לשגרה קודמת.

עוד ממצא מעניין: בקרב זוגות מעורבים (אישה חילונית וגבר דתי או מסורתי), יותר מ-60% מהנשים דיווחו כי בחרו לשמור נידה מתוך רצון לשמור על שלום בית ותקשורת זוגית.

הסיפורים הרבים מעידים על גיוון עצום של מניעים: מהקשר זוגי ותחושת משמעות, דרך חיבור למסורת המשפחתית ועד למקום אישי של ריפוי והתבוננות בגוף.

ביקורת, דילמות ואתגרים

לצד הסיפורים המעודדים, יש גם לא מעט קולות ביקורת. יש נשים שהחלו לשמור נידה וגילו שההפרדה יוצרת ניכור, או שהמקווה נתפס בעיניהן כבלתי מותאם. אחרות נרתעות מהחוקים הנוקשים ומהצורך לספור ימים ולטבול בתנאים מדויקים.

בנוסף, עולות דילמות של זהות – איך לשלב את המנהג הדתי בתוך אורח חיים חילוני מוצהר? איך להסביר לחברים או לבני משפחה את הבחירה?

נידה כבחירה חופשית – שיח חדש על קדושה וחול

הכתבה הזו לא נועדה להמליץ או לשפוט, אלא להאיר תופעה שקטה אך משמעותית. העובדה שנשים חילוניות בוחרות לאמץ מנהג עתיק, דווקא מתוך חופש ולא מתוך כפייה, מלמדת על עידן חדש בשיח היהודי-ישראלי.

נראה שבעולם שמערבב מסורת עם אורח חיים מודרני, גוף עם רוח, מיניות עם קדושה, המנהג של נידה מקבל פרשנות חדשה. זו אינה חזרה בתשובה, אלא חזרה לעצמנו, לנשיות, לזוגיות ולשיחה פתוחה עם המורשת שלנו – ממקום חדש. מי שלא מתחברת- זה גם ממש בסדר.